מה זה דאבים?

מה זה דאבים?

עולם הדאבים יכול להיות מבלבל לחדשים. זה יכול עלול להראות כמו חוקי כדורסל עם כל התנאים והסוגים שלו. המדריך הזה הולך לעבור על מה זה דאבים, איך לעשן דאב, כל סוגי הדאבים השונים, איך מכינים אותם ועוד…

מה זה דאב?

דאב היא צורה דחוסה של קנאביס שבא במגוון טקסטורות. בדרך כלל הם נצרכים באמצעות מכשיר דאבים, מכשירים אלקטרונים או עט דאבים. כדי לחמם את הדאב תצטרכו חום מאסיבי ולהגיע לבערך 220 עד 500+ מעלות, בעוד שבדרך כלל שמעשנים פרחים זה קורה סביב ה170-250 מעלות.

מכשיר דאבים רגיל נראה כמו באנג, עשוי זכוכית, בפנים יש אזור למים אבל במקום מבחנה עם קערה בסוף, "ראש", יש את ה"Nail" שמיועד לדאבים. בגלל החום הגבוה שדרוש עבור הדאב, ה"Nail" יחומם עם מבער ונדרש לחכות גם לטמפרטורה הנכונה לפני שנפיל את הדאב. 

דאבים נקראים לפי הטקסטורה שלהם, והטקסטורה שלהם היא אינדיקציה לדרך שבה הם נוצרו. יש מספר דרכי מיצוי כדי ליצור מגוון שונה של דאבים! (עוד למטה)

כל סוגי הדאבים הם מאוד דביקים ויכולים להוות בלאגן, הם מגיעים במגוון צבעים לדוגמא: צהוב, חום ואפילו לבן.

מה ההבדל בין מיצוי, ריכוז ודאבים?

תהליך המיצוי מתחיל עם הטריכומות, הרוזין שנמצא בצמח, לדוגמא THC וCBD, וטרפנים - שלושת הרכיבים האלה הם שגורמים לתחושת ההיי, ולטעם החומרים.

יש מגוון שיטות מיצוי שמפרידות את הטריכומות מהקנאביס כדי ליצור מיצוי קנאביס. זה יכול לבוא בכמה סוגי טקסטורות ומרקמים שדמויים לשמן, wax, חמאתי, טופי, רוטב ועוד…

המיצויים האלה הם גרסאות מרוכזות מאוד של קנאביס שמכילות אך ורק את הרוזין מטריכומות ובלי חלקי צמח בכלל (נקראים גם מיצויי קנאביס).בנוסף המושגים ריכוז ומיצויי ניתנים להחלפה.

רוב המיצויים או הריכוזיים נצרכים על ידי תהליך ה"דאבינג". נקראים גם דאבים. אבל חלק מהמיצויים וריכוזים אינם נצרכים באמצעות דאבינג, כמו קיף, תמיסות ועוד, אז אלה אינם דאבים אך הם עדיין מיצויים או ריכוזים כי הם מפרידים את הטריכומות מהפרח לצורה מרוכזת של קנאביס.

עטי וויפ, שמשתמשים במחסניות אידוי, הם תמציות שדולו עם טרפנים סינטטים, ככה שהם פחות חזקים. עטי אידוי ומחסניות אינם נחשבות כדאבים בגלל שהם לא משתמשות ב"דאב ריג".

מה הם שמן וחשיש?

 שמן וחשיש יכולים להיות הגדרות מבלבלות בגלל שהם עונים על כל התנאים להיות תמציות באופן כללי, אבל יכולות להתייחס לסוג מסויים יותר של תמצית.

לדוגמא, שמן יכול להיות מקושר יותר לתהליך של זיקוק, תמצית עם מרקם בסגנון שמן וחשיש יכול להתקשר לניפוי יבש, ללבנת חשיש באופן ספציפי.

היתרונות לדאבינג

דאבינג זה לא לכולם, במיוחד אם אתה חדש לקנאביס, אבל כשזה נעשה באופן בטוח עם מוצרים נקיים, בדוקים וחזקים משתמשים יכולים למצוא כמה יתרונות לדאבינג.

עוצמה אנשים בדרך כלל מעשנים דאבים בגלל שהם חזקים מאוד. הרבה מטופלים עם סיבולת גבוהה מאוד לקנאביס או שהם פשוט רוצים חוויה עוצמתית של קנאביס, בעוד שאחרים פשוט נהנים מהבלאגן.

טעם דאבים עטירים בטעם ונאמר שהם "טרפני" מלשון טרפן, או מלאים בטרפנים. מיצוי טוב יסחוב טעם טוב וארומה ממקור הצמח דרך תהליך המיצוי, והמוצר הסופי ברגע שתקחו את הדאב.

נקי יותר מיצויים שנוצרו בצורה הנכונה יכולים להיות נקיים יותר, טהורים יותר, וקלים יותר בריאות. כאשר אתם מעשנים קנאביס, חלקים שרופים של הצמח יוצרים שמנים ועשן סמיך, בעוד שבמיצוי אתם נפטרים מרוב החומרים הלא רצויים בעוד שאתם משאירים את הקנאביאוידים הרצויים, הטרפנים וחומרים נוספים.

השפעה מהירה וישירה

מטופלים עם כאבים כרונים או חמורים, או מקרים קיצוניים של בחילות דיווחו שדאבינג של מיצויי קנאביס היו מהדרכים הטובות ביותר להפטר באופן מהיר ואפקטיבי מהכאב.

דאבינג בצורה בטוחה

דאבינג בשונה מעישון, אידוי או אדיבלס, דורש את החששות שלו. חשוב לציין שתופעות לטווח הארוך של דאבינג לא ידועות עדיין לחלוטין מכיוון שלא נחקרו מספיק. הנה כמה דברים שחשוב לשים לב אליהם בזמן דאבינג.

האם ניתן לקבל אוברדאוז מדאבים?

החדשות הטובות שאף אחד בחיים לא קיבל אוברדאוז (מנת יתר) מקנאביס וזה גם בלתי אפשרי. אבל, דאבים הם מאוד חלקים ויכולים לתפוס אותכם לא מוכנים אם אתם לא מצפים לזה.

פרחים בדרך כלל בעוצמה של בין 15 ל25 אחוז THC בעוד שמיצויים יכולים להגיע עד 60-90%!! מה שאומר שלא צריך הרבה כדי להתמסטל ולהצמד לספה. מנה אחת של דאבים משתווה לג'ויינט או שתיים ויכה במכה אחת.

לעבור את הצריכה הרגילה שלכם באופן כל כך קיצוני יכול להוביל לחוויה לא נוחה וטיפה מעמיסה מידי באינטסיביות שלה. אם בחיים לא עישנתם דאבים אנחנו ממליצים לעשות את זה במקום שאתם בנוח בו, בטוחים בו ותמיד יוסיף חבר או מישהו שיראה לכם איך עושים את זה. זה טיפה יותר מורכב מלקחת באנג ולהדליק קססה במבחנה.

זה תמיד רעיון טוב להתחיל במנה קטנה ולאט לאט להגדיל את הכמות אם אתם בטוחים שאתם תהנו ותוכלו להחזיק את העוצמה של הכמות.

טמפרטורות גבוהות

"ניילס" ו"ניילס" אלקטרונים יכולים להיות חמים בטירוף, לפעמים הם יכולים להגיע ל330 מעלות, אז אתם יכולים לדמיין איך יהיה לגעת בטעות באחד. תהיו מאוד זהירים בזמן  שאתם עובדים עם דאב ריג ותמיד תחכו שכל החלקים יתקררו לגמרי לפני שאתם בכלל חושבים על לגעת בהם.

איך דאבים נוצרים?

יש מספר דרכים ליצור תמציות קנאביס, אבל כל התמציות מפרידות את הטריכומות, שמכילות כמויות גבוהות של קניבאוידים וטרפנים מהצמח בצורה מרוכזת.

יש מספר תנאים שתורמים לטקסטורה הדחוסה, העוצמה והטעם:

-סוג ואיכות מקור הקנאביס שאותו ריכזו כלומר קססה, פרחים, צמח שלם, חשיש וכו'

-דרך המיצוי

-עבודת אחרי שנעשתה על המיצוי כדי למטב אותו.

מקור החומר

רוב נעשה לרוב עם חומר שעבר טרים או עם פרחים שלמים כהתחלה. נזכיר שטרים הוא התהליך שנעשה לאחר הקציר שבו מסירים את עלי הסוכר והחלקי צמח הלא רלוונטים לסטלה. דאב שנעשה באמצעות חומר שעבר טרים נקרא הרצת טרים.

כאשר פרחים שלמים משומשים לנגלות של ריכוזים ותמציות זה נקרא הרצת נאגים. הרצת נאגים בדרך כלל באיכות גבוהה יותר מאשר הרצות טרים מכוון שלפרחים יש יותר טריכומות עליהם.

הפרחים גם יכולים להיות מוקפאים ישר אחרי הקציר ואחרי זה להכין את המיצוי באמצעות טמפטורות קפואות. שימוש בפרחים מוקפאים יכול להיות זול יותר ופחות עבודה עבור המגדל שלא צריך לעשות טרים לפרחים או לייבש אותם.

מיצויים תמיסים

דאבים בחו"ל בדרך כלל נוצרים בנגלות גדולות על ידי גופים ממוסחרים שמומחים במיצויי קנאביס. כדי להכין את הדאבים לוקחים את הצמח ותמיסה כלשהי לדוגמא בוטאן, פרופן וחומרים תמיסים ממוצעים אחרים. שמים אותם במערכת מוכלת במעגל סגור למשך כמה שעות, מה שיוצר חומר דחוס שמכיל גם חלקים של צמח וגם חומר כימי מגיבים אחד לשני. בסוף התהליך התמיסה מפרידה בין הטריכומות לצמח.

לאחר מכן מטהרים את התמיסה והחומרים הכימיים ממה שקיבלנו והמיצוי קנאביס נשלף מהמכונה. מיצויים תמיסים בדרך כלל יעברו עוד תהליכים שישפרו אותם.

בגלל שבוטאן בעיקר משומש במיצויים כאלה, תוצרי קנאביס כאלה בדרך כלל נקראים BHO, או שמן בוטאן. בוטאן,פרופן ועוד חומרים תמיסים אחרים נקראים גם היידרו פחמניים, אז מיצויים מתמוססים לפעמים נקראים מיצויי היידרופחמני.

שכיח למצוא במיצויים כאלה גם: וואקס, רזין חי, סוכר, טופי ועוד.. הם בדרך כלל קלים וזולים יותר לייצור מאשר מיצויים לא תמיסים אבל כמובן דורשים תהליך מורכב עם חומרים כימיים.

מיצויים לא תמיסים

מיצויים ללא תמיסות משתמשות בעיקר בחום גבוהה ומניפולציה פיזית על הצמח כדי להפריד את הטריכומות. לדוגמא: באבל האש (חשיש בועות), נוצר באמצעות להכניס את הפרחים לבריכת קרח ולערבב אותם, מה שמקפיא ומפריד את הטריכומות מן הצמח. לאחר מכן יוצרים את החשיש בתהליכי סינון, אוספים את הקיף או הרזין שיוצא ודוחסים אותו ביחד בין פלטות חמות.

עוד מתודות מתקיימות מזה אלפי שנים וקורות באופן טבעי לחלוטין, בעבודת יד, ואנשים חושבים שהם גם נקיות יותר בגלל שאין בתהליך כימיקלים. המתודות האלו בדרך כלל יותר יקרות מהמתודות שעשויות באמצעות תמיסות בגלל שהם דורשות יותר עבודה, בנוסף אתם יכולים להשתמש בחלק מתודות בבית בעצמכם עם הציוד הנכון.

ניקיון לאחר המיצוי

אחרי שהמיצוי לא תמיס נוצר הוא בדרך כלל מוכן לשימוש. אבל חלק לא מבוטל מהמיצויים התמיסים בדרך כלל עוברים תהליך נוסף אחרי שטוהרו מהחומרים הכימיים.

דיוואקסינג והקפאה הם חלק מהתהליכים שמסירים חלקי צמח, שומנים ווואקס מהמיצויי. מסירים אותם כדי שמיצויי יהיה טעים יותר וחלק בגרון, בנוסף למראה שקוף ונקי יותר.

לפעמים גם עושים את התהליך ההפוך על מיצויים שומניים כדי להפוך אותם ליותר דמויי וואקס. תהליכים כאלה משומשים בדרך כלל כדי להביא ארומה חזקה יותר וטעמים לדאב.

לפעמים גם מכניסים את הדאבים לתנור וואקום כדי להפתר מיתר החומרים הכימיים בצורה בטוחה.

סוגי דאבים

הנה רשימה שמכילה הרבה מסוגי הדאבים שקיימים בשוק בארץ ובעולם ואפשר להבדיל בינהם. נפריד את הסוגים השונים לקטגוריות של נוצרו באמצעות תמיסה או בלי כמו שעשינו מקודם.

מיצויים תמיסים

שמן- 

נוזלי אבל סמיך, שמן בדרך כלל משומש במחסניות אידוי ויכול לבודד רכיבים ספציפים בקנאביס. הוא יכול להיות משומש גם לאדיבלס ומוצרים אחרים.

שאטר-

שאטר בדרך כלל יראה כמו זכוכית אפלולית בצבע זהב או כתום כהה. יחסית קשוח אבל נשבר כמו כוס מתחת לחופה. המיצויי בדרך כלל נשפך על משטחים ואז נכנס לתנור וואקום כדי לטהר אותו עד הסוף.

לגרום לשאטר להראות שקוף יכול להיות מאתגר ביותר, קשה גם לגרום לו להיות קשה ודמויי זכוכית והרבה פעמים הוא יצא רך או מאוד עכור. בכל מקרה שאטר הוא עוצמתי ואחד מסוגי הדאבים הנפוצים.

וואקס-

וואקס זה הגדרה כללית להרבה סוגים של דאבים שהם רכים וגמישים. אם שאטר מוקרם ונהיה עכור הוא בדרך כלל מוקרם עוד יותר כדי להפוך אותו לוואקס.

וואקס יכול להווצר במגוון של טכניקות שונות אבל לרוב נוצר באמצעות בוטאן. במירב המקרים הוא מעושן בדאבים, אך וואקס אפשר להוסיף גם למבחנה בבאנג, גויינטים או בלאנטים בשביל חוויה עוצמתית יותר.

טופי-

דאב טופי כמו השם מזכיר מקרם של טופי, מבריק כמו שיש אך רך כמו סוכריה. לפעמים הוא נראה כמו שאטר אך עם סמיכות רכה יותר. דאבי טופי מוערכים כי קל לעבוד איתם, אך הם ידועים כמלכלכים בגלל שהם נמתחים לחוטים ונדבקים בקלות שנחשפים לחום גבוה. כדרך אגב, ככל שהדאבים מסוג הזה נחשפים לטמפרטורות נמוכות יותר ככה הסמיכות של הדאב תהיה קרובה יותר לשאטר. 

Budder/Batter/Badder-

סוג זה של וואקס מקבל הרבה שמות ובדרך כלל בא בסמיכות של הקציפה לעוגה. סמיך ודביק אך קצת נוזלי. רוב הזמן יבוא בצבע זהבהב או בלונדיני ויהיה מאוד קל להתעסק איתו.

סוכר-

דאב סוכר בעל סמיכות של סוכר רטוב שעדיין לא התמוסס. קצת מזכיר קריסטלים בדבש גם ונראה קצת יותר משוחרר ורטוב מהbatter שהזכרנו.

דאב סוכר נוצר בטעות לראשונה, זה קורה כאשר המיצוי הופך לסוכרתי עם הזמן. עכשיו דאב סוכר נוצר ככה בכוונה מכיוון שקל להתעסק איתו כי הטקסטורה שלו מאפשרת את זה.

קראמבל-

סוג זה של וואקס הוא קצת יותר משוחרר ויבש משאל המיצויים. לפעמים נקרא "חלות דבש" בגלל המראה שלו שמזכיר את החלות בכוורות. הוא נשבר בקלות ולרוב יגיע בצהוב כהה. הוא גם בדרך כלל יותר זול משאר הדאבים כי יותר קשה לעבוד איתו.

ההכנה שלו דומה מאוד לשאטר אך הוא בדרך כלל נשאר יותר זמן בתנור וואקום כדי לקחת סיכון נמוך יותר לעובש על הדאב. לפעמים מקציפים את המיצויי לפני שמחממים אותו בתנור וואקום כדי לעודד אותו להפוך לקראמבל ולא לשאטר.

יהלומים-

יהלומים הם ברוב המקרים תרכובת בודדת מהקנאביס לדוגמא THCA או CBD, שמטוהרים לרמה עד כדי כך גבוהה שהופכים לגביש מוצק משלו כמו יהלום.

דאבים מסוג זה בדרך כלל מעושנים עם תוספת של "רוטב טרפנים" כי הם מכילים כמעט אפס טרפנים וטעם.

"רוטב טרפנים" -

רוטב טרפנים הוא נוזל מרוכז וצמיג של קנבינואידים וטרפנים שידוע בטעם החזק שלו. לפעמים יכיל גם יהלומים קטנים ולפעמים יראה קצת גרגירי. הוא בדרך כלל עובר תהליך של הקפאה כדי להפתר משאר השונים ומגיע בצבע חום או צהוב.

מיצויים ללא תמיסות

נזכיר שמיצויים ללא תמיסות הם פשוט מיצויים שלא נוצרו בתהליכי מעבדה עם חומרים כימיים אלא רק עם פעולות טבעיות של חום ודחיסה.

רוזין-

רזין הוא מיצויי ללא תמיה שנוצר באמצעות חום ולחץ גבוהה. שמים פרח קנאביס בין שני פלטות חמות מאוד ודוחסים להוצאת המיצויי, אחרי זה נותנים לו להתקרר.

יש גרסה שגם קוראים לה לייב רזין (או בעברית שרף חי) שנעשה באותה צורה אך פרחים מוקפאים, מה שגורם לו להיות יותר חזק בטעם.

רוזין ברוב המקרים מעושן במכשירי דאבים אך אפשר גם להוסיף אותו למחסניות וויפ והוא נחשב אחד המיצויים הטהורים ביותר כי אין נו בתהליך ייצור כימיקלים.

חשיש-

האש או חשיש הוא אבקני קנאביס או קיף שנדחס ביחד או נארז עם לחץ גבוה. הטריכומות מוקפאות עם קרח יבש ואז נלחצות ביחד, או שלוקחים אבקנים פשוט מגלגלים אותם עד שמקבלים כדור קטן. המיצויי הזה הוא חום בצבע וטיפה יותר עוצמתי מפרח. חשיש יכול לרדת בדאבים אבל בעיקר מעשנים אותו בבאנגים או תוספת לפייסלים. ניתן גם לאדות אותו ולשים אותו באדיבלס.

באבל האש \ חשיש בועות-

לא להתבלבל עם חשיש רגיל, חשיש בועות הוא מיצוי שנוצר באמצעות בריכת קרח. שמים את הפרחים במי קרח, מערבבים כדי להפריד את הטריכומות ואז מעבירים בין כמה פילטרים כדי להפתר מחלקים של הצמח והחלקים הלא רצויים.

באבל האש מוערך בעיקר בגלל האיכות שלו והעובדה שהוא נמס לגמרי. לא נשאר ממנו דבר לאחר העישון. הספקטרום צבעים שלו נע בין בלונד קל לחום כהה.