5 סרטים נבחרים לשנת 2025 לצרכני קנאביס

2025 הרגישה לי כמו שנה שבה הקולנוע סוף־סוף האט קצת. פחות רעש לשם רעש, יותר אווירה, יותר מחשבה, יותר מקום לצופה לנשום. לא כל סרט שיצא השנה נועד לצפייה חטופה או למסך שני – חלק מהם ממש ביקשו ממני לשבת, לכבות התראות, ולהיות נוכח.

במקביל, חוויית צריכת הקנאביס השתנתה אצלי. פחות “להדליק ולברוח”, יותר שימוש מודע: להבין איזה סרט מתאים לאיזה מצב רוח, מתי בא לי עומק רגשי, מתי מתח איטי, ומתי פשוט לשקוע לעולם אחר. כששני הדברים נפגשים – סרט שנבנה נכון וקנאביס שנצרך נכון – נוצר משהו אחר לגמרי. לא בריחה, אלא חיבור.

הרשימה הזו נולדה בדיוק מהמקום הזה. לא מהמלצות של אחרים, לא מביקורות, ולא מציונים. אלה סרטים שצפיתי בהם השנה ושעבדו עליי במיוחד כשאני רגוע, פתוח, ונותן לסרט להוביל את הקצב. כאלה שלא רק ראיתי – אלא ממש חוויתי. Avatar: Fire and Ash

זה הסרט בסדרה שבו באמת הרגשתי ש-Avatar מתבגר. פחות התלהבות טכנולוגית ויותר רגש. יש כאן כובד, כעס, ואש פנימית שלא הרגשתי קודם.בצפייה רגועה, הסרט לא לוחץ – הוא נותן לזמן לעבוד. מצאתי את עצמי פשוט שוקע לתוך העולם, בלי צורך “להבין הכול”, אלא להרגיש.

Mickey 17

זה מסוג הסרטים שמצחיקים אותך, ואז תופסים אותך לא מוכן עם מחשבה עמוקה. כל עניין הקיום, השכפול, והזהות הרגיש לי חכם אבל לא מתנשא.בסטלה, שמתי לב כמה הסרט משחק על חזרות, על שינויים קטנים, על תחושה של “רגע… כבר ראיתי את זה?” – וזה עבד עליי חזק.

The Life of Chuck

זה סרט שפשוט גרם לי לעצור. אין בו דרמה גדולה או פיצוצים – אבל הוא נוגע בדיוק בנקודות הקטנות של החיים.עם קנאביס, החוויה נהיית הרבה יותר פנימית. זיכרונות, רגעים, מחשבות על זמן. לא סרט לצפייה חפוזה – אלא כזה שנשאר איתך גם אחרי.

Predator: Badlands

אהבתי כאן את הפשטות. פחות רעש, יותר מתח. כל שקט מרגיש מאיים, וכל תזוזה חשובה.בצפייה רגועה, שמתי לב כמה הסרט נותן מקום לאווירה – לנוף, לסאונד, לבדידות. זה לא אקשן ריק, זה הישרדות.

Superman

זה סופרמן שהרגיש לי קודם כל בן אדם. פחות אפל, פחות ציני, יותר מחובר לרעיון של תקווה ובחירה להיות טוב.בסטלה, המסר הזה עבר חזק יותר. פתאום זה לא סרט גיבורים – אלא סרט על אחריות, כוח, ואיך משתמשים בו. סיכום קטן לפני הגלגול הבא

2025, לפחות עבורי, לא הייתה שנה של “לשים משהו ברקע”. היא הביאה סרטים שמבקשים נוכחות. כאלה שלא ממהרים להסביר הכול, שלא צועקים את המסר, אלא סומכים על הצופה שייכנס לקצב שלהם. חוויה קולנועית שמתגמלת סבלנות, הקשבה ושקט.

הסרטים ברשימה הזו לא עובדים כשעוברים לידם. הם נבנים לאט, דרך אווירה, סאונד, מבטים ורווחים בין רגעים. צפייה מודעת הופכת כאן לחלק מהסיפור עצמו – אתה לא רק צופה, אתה משתתף.

וקנאביס, מבחינתי, לא “משפר” את הסרט ולא הופך אותו לטוב יותר. הוא פשוט פותח עוד שכבה. שכבה של ריכוז, של רגש, של תשומת לב לפרטים שבדרך כלל חולפים. פתאום שמים לב לשקט, לצבעים, לקצב הנשימה של הסצנה.

כשזה נעשה נכון, זו לא בריחה מהמציאות – אלא דרך אחרת לפגוש אותה.ועם המחשבה הזו, אפשר לגלגל לאט, ללחוץ פליי, ולתת לסרט לעשות את שלו.